סגננות הורות-עבודה בקו 

מערך שיעור-מתבגרים
עבודה שנעשתה בשיתוף עם עמיתה למקצוע(אירוע אמיתי שנדון באחד ממפגשי ההורים-השמות בדויים)

1. תיאור האירוע:
אני לא יודעת מה קרה לנועה שלי, בזמן האחרון היא כל הזמן אומרת לי,- למה אני לא כמו שוש -אמא של שיר (חברה שלה). כל הזמן היא משווה אותי לשוש- שוש מבשלת יותר טוב,חכמה יותר, נחמדה יותר. בכל ההשוואות אני יוצאת לא טוב. אני לא מבינה מה יש לה עם האישה הזאת. היא מכירה אותה רק שלושה חודשים ואני, שאת כל החיים נתתי לה והשקעתי בה, לא שווה כלום. וכשאני מנסה להגיד לה משהו, היא אומרת,- את לא מבינה,-את עתיקה וזה ממש פוגע בי.
בחודש האחרון , נועה יוצאת מהבית כל יום באחת עשרה בלילה, וחוזרת רק בשלוש-ארבע בבוקר, אחרי שבילתה בפאבים עם החברים שלה. בבוקר היא בקושי קמה לבית-הספר,ומיד כשהיא חוזרת, היא נופלת למיטה עד הערב ואז שוב יוצאת. היא חוצפנית, מרימה את הקול ולא מתחשבת. היא טוענת שככה כל החברים שלה ואני לא רוצה לבודד אותה. מצד שני אני רואה את הילדה שלי נהרסת מול העיניים.
נמאס לי כבר! ניסיתי את כל הדרכים. בהתחלה ממש זרמתי איתה ואפשרתי לה ללכת לחברים, לחברות, למסיבות, אבל כשבקשתי ממנה לא להגיע בארבע בבוקר כי למחרת יש לימודים, היא ממש התחצפה , צעקות, אני פשוט לא מבינה מה רוצה הילדה שלי!. ניסתי גם את הקצה השני. הענשתי אותה, לקחתי לה את המחשב, ניתקתי לה את שיחות פלאפון, אין בגדים ואין מסיבות! ועדיין שום דבר לא עוזר . המצב אפילו החמיר! מה לעשות?

2. סיבות לבחירת האירוע:


הורות נחשבת כאחד מביטויי המימוש העצמי.
האירוע חושף אותנו כאמהות למצבים קונפליקטואלים איתם אנו נאלצות להתמודד במערכות היחסים הסבוכות אותן אנו מנהלות עם ילדינו , המתבגרים.
בחרנו להתייחס לאירוע מן הסוג הזה ,היות ואירוע זה מאפשר לנו לבדוק את הקשר הבין דורי, כלומר לבדוק כיצד התנהגותם של הורינו כלפינו כמתבגרים משפיעה על סגנון ההורות שלנו כיום, כהורים לילדים מתבגרים.

בכל אחד משלבי התפתחותם של הילדים עומדים אנו ההורים בפני אתגרים שונים, אולם ישנם רבים החשים שהורות כלל ולילדים מתבגרים בפרט היא משימה קשה במיוחד. ואכן השינויים שעוברים ילדנו בתקופת גיל ההתבגרות אינם פוסחים על מעמדם במערכת המשפחתית ועל יחסיהם עם ההורים. אחת המשימות ההתפתחותיות החשובות ביותר בגיל ההתבגרות היא תהליך ההיפרדות הרגשית מההורים. תהליך זה מתרחש במקביל להעברת מרכז הכובד של יחסיהם מההורים לחברים בקבוצת הגיל. המתבגרים מרגישים צורך רב יותר בעצמאות, מבקשים לשנות את הכללים שקבעו ההורים, ומסתמכים יותר על בני הגיל ופחות על ההורים.
הקשיים אלה בולטים בתחילת גיל ההתבגרות ונוגעים בעיקר לנושאים הקשורים לתלות - עצמאות ולקבלת החוקים בבית. מתבגרים ומבוגרים חלוקים ביניהם לעתים קרובות על ההגדרה של "אוטונומיה". ההורים סבורים כי אוטונומיה פירושה לקיחת אחריות, בעוד המתבגרים מגדירים זאת כחופש מהסמכות של מבוגרים או התמרדות כנגד הערכים ואורחות החיים של ההורים. להרגשתם, האוטונומיה שאליה הם חותרים משמעותה חופש רב יותר לקבוע את סגנון חייהם (כללי התנהגות, בחירת חברים, בחירת סגנון לבוש ומידת ההשקעה בלימודים.

3. ניתוח האירוע:

הגישות המקובלות כיום מדגישות את חשיבות תחושת הביטחון בהתקשרות הרגשית של המתבגרים עם ההורים והשפעתה על יכולתם לאינדיווידואציה ולוויסות עצמי רגשי. ההורים מעניקים למתבגר תחושת ביטחון זו באמצעות הסמכות ההורית, המוגדרת כיכולת ההורים לשלב מתן חום ומתן אוטונומיה פסיכולוגית למתבגר יחד עם דרישה להתנהגות בוגרת, היענות לכללים ולחוקים המקובלים במשפחה והימנעות מעשיית מעשים העלולים לפגוע בו. אחד המבחנים המשמעותיים של ההורים היא היכולת להפעיל את סמכותם, כדי להבטיח את היענות המתבגרים לכללים שנקבעו. הפעלת הסמכות אין פירושה השפלת המתבגר או תוקפנות כלפיו, שעלולה להתפרש כאיום על האינדיווידואליות וההערכה העצמית שלו.
בספרות מקובל להבחין בין ארבעה סגנונות הורות, שבאים לידי ביטוי במאפייני הסמכות שהם מפעילים כלפי המתבגרים - סגנון הורות סמכותי ,(authoritative) סגנון הורות שתלטני ,(authoritarian) סגנון הורות מתירני (permissive) וסגנון הורות דוחה ומזניח (rejecting-neglecting):
סגנון הורות סמכותי - סגנון, המבוסס על מידה רבה של קבלת המתבגר ומידה רבה של פיקוח הדוק עליו. סגנון זה הוא גם דרשני וגם נענה לצורכי האוטונומיה של המתבגרים. ההורים מציבים סטנדרטים ברורים להתנהגות המתבגר, והם אסרטיביים אך לא חודרניים או מגבילים. יש להם קני מידה וציפיות והם מצליחים להעבירן בצורה ברורה למתבגר. הם נמנעים ממאבקי כוח לא הכרחיים ונמנעים מלקבל את התנהגותו הבלתי רציונאלית של המתבגר כעלבון אישי. הורים כאלה מנסים להדריך את המתבגר אך נמנעים מלהגן עליו הגנת-יתר מתוצאות התנהגותו. הסגנון ההורי הסמכותי כולל את המרכיבים הבאים: מתן חום, קביעת כללים ותמיכה באוטונומיה של המתבגר. המשמעת היא יותר תמיכתי ופחות מענישה. סגנון ההורות הסמכותי הוא סגנון ההורות המעודד ביותר אוטונומיה ואינדיווידואציה.
סגנון הורות שתלטני - סגנון זה מבוסס על מידה נמוכה של קבלת המתבגר ומידה רבה של פיקוח הדוק עליו. ההורים מבססים את סמכותם על דרשנות ומתן הוראות אך אינם נענים באותה מידה לצורכי המתבגר. המתבגר נדרש לציית ולהיענות להורה בשל הסטאטוס שלו כהורה, ואילו ההורים מצפים כי הוראותיהם ימולאו מבלי שיחושו חייבים למתן הסבר. התרומה של המתבגרים לקביעת החוקים היא מעטה והפיקוח עליהם הוא רב. במחקרים נמצא כי מתבגרים שמדווחים על חודרנות ופיקוח הדוק מאוד, מבטאים סימפטומים של מצוקה, דיכאון ובעיות התנהגות במידה רבה יותר ממתבגרים שחווים סגנון הורות סמכותי הכולל יחסים חמים.
סגנון הורות מתירני - בסגנון הורות זה ההורים נענים במידה רבה מאוד לצורכי המתבגרים וממעטים להציב בפניהם דרישות. הם אינם דורשים התנהגות בוגרת, מאפשרים למתבגרים ויסות עצמי ונמנעים מעימותים. לעתים קרובות סגנון הורות זה נובע מקושי ומהימנעות של ההורים לעמוד במשימותיהם ההוריות, כגון התמודדות עם קונפליקטים. המתבגרים במשפחות כאלה נוטים להיראות כבעלי ביטחון עצמי, אולם זוהי תדמית שאין לה כיסוי. בקרב מתבגרים אלה נמצאה שכיחות גבוהה יותר של שימוש באלכוהול ובסמים.
סגנון הורות דוחה - הורים המאמצים לעצמם סגנון זה מזניחים למעשה את המתבגרים. הם אינם מציגים דרישות בפני המתבגר אך בו בזמן גם אינם נענים לצרכיו. ההורים אינם קובעים כללי התנהגות ולא מפקחים על מילוים, המתבגרים החווים סגנון זה הם הפגיעים ביותר לבעיות התנהגות, לשימוש באלכוהול ובסמים, לעבריינות, לדימוי עצמי נמוך ולבעיות זהות.
סגנון הורות אפקטיבי הוא סגנון המצליח להגיע לאיזון בין האינדיווידואליות של ההורה (הצגה ברורה ומובחנת של עמדתו) ובין קשר עם המתבגר (התייחסות למתבגר, מתן כבוד למתבגר ולעמדותיו). איזון כזה יבוא לידי ביטוי בהגדלת החופש הניתן למתבגר על חשבון הפיקוח עליו. סגנון ההורות בא לידי ביטוי בנוכחות הורית, שאותה חש ואליה מתייחס המתבגר. חסך בנוכחות הורית עלול להיות הרסני מבחינתו של המתבגר. פגיעה בנוכחות ההורית מתרחשת כאשר ההורה מאבד את קולו האישי או כאשר המתבגר מתמודד עם דמות שנוכחת כאינדיווידואל, אך לא כמי שממלאת את התפקיד ההורי, המתבגרים ככלל זקוקים לגבולות דווקא משום שהם עוברים שינויים פיזיים, רגשיים וחברתיים בתקופה קצרה יחסית. גבולות אלה חשובים במיוחד למתבגרים שעולמם סוער והתנהגותם היא בעייתית. הצבת גבולות למתבגרים היא התמודדות מורכבת עבור ההורים. הבעייתיות נובעת מהקושי לקבוע מהן התוצאות למעשים, מחוסר היכולת לעמוד בעונשים שנקבעו, מחילוקי דעות בין ההורים ומהתכחשות של המתבגר לבעיה. לכך יש להוסיף את הרקע התרבותי, המשפיע על קביעת האופי של הסגנון ההורי. יש לקחת בחשבון שקיימות קבוצות באוכלוסייה שסגנון הורי סמכותי ומאפשר אינו מקובל אצלן; עונשים גופניים שכיחים יותר מאשר תגובות מילוליות. התייחסות זו אינה מוציאה מכלל אפשרות ביטויים מופגנים של חיבה ודאגה כלפי המתבגרים.
מתבגרים לא מעטים קובעים את התנהגותם כפונקציה של היענות לדרישותיהם לקבלת אופנוע, טלפון סלולארי, מחשב משוכלל, נסיעה עם חברים לחופשה וכד'. המתבגרים קולטים שנושא הלימודים חשוב מאוד להורים, ולכן יוצרים סיטואציה של מאבק כוח, שבו הופכים הלימודים לסוג של תגמול שהם נותנים להורה תמורת קבלת טובת הנאה. ההתמודדות המתאימה של ההורים במקרה זה היא עמידה על הפרדה בין תפקוד נאות בבית-הספר ומילוי המטלות הלימודיות לבין קבלת זכויות כלשהן. נטרול מאבק הכוח מצדם של ההורים ייעשה על ידי אי-שיתוף פעולה עם התנאים שמציג המתבגר, גם אם הדבר עלול לגרום להתדרדרותו בלימודים, יש בכך מסר מצד ההורים למתבגרים, שאמורים לגדול כאנשים שמקיימים מערכות יחסים שאינן בנויות על מאבקי כוח ועל "תן-וקח".
המטרה צריכה להיות הפעלת סמכות הורית מיטיבה, שתורמת להסתגלות טובה של המתבגרים. המאפיינים של סמכות זו הם: הצבת סטנדרטים ברורים להתנהגות, אכיפת כללי ההתנהגות ללא ענישה, מתן הסבר מצד ההורים לתביעותיהם, מתן אפשרות למתבגרים לשאת ולתת על כללי ההתנהגות, סובלנות לאי-הסכמות, מתן מידע לגבי סיכונים שהמתבגר עלול להיות חשוף להם ומעורבות של ההורים בחיי המתבגר - אך הכול תוך עידוד הנבדלות, כדי שהמתבגר יוכל לפתח דעות משלו בתוך סביבה תומכת.
מחקרים מצביעים על כך שהתפתחות הזהות והמיומנויות הבין-אישיות של מתבגרים הן מתקדמות יותר במשפחות שבהן קיימת נוכחות הורית וסמכות הורית יעילה ובריאה. במשפחות כאלה ההורים ממשיכים להפגין נוכחות מעשית ורגשית בחיי המתבגר, להציב גבולות ולהגיב על הפרתם, אך בו בזמן הם מאפשרים מידה רבה יותר של עצמאות ונפרדות. כמו כן הם מאפשרים משא ומתן ויש להם סובלנות לאי-הסכמות. לעומת זאת, במשפחות שבהן הנוכחות ההורית והפעלת הסמכות הן פגיעות, גוברים הסיכויים לבעיות רגשיות או התנהגותיות אצל המתבגרים. בדיונים משפחתיים ניתן למצוא דרכים לפתרון בעיות ולבטא אמפתיה וקבלה. קביעת גבולות ההופעה החיצונית, בחירת החברים, דפוסי בילוי והתנהגות סיכונית, הם ספציפיים לכל משפחה ותלויים בהקשר התרבותי. לכך יש חשיבות רבה ביותר בישראל שהיא חברה רב-תרבותית. כל אחד מההורים ומהמתבגרים מביא עמו לתהליך המשפחתי מאפיינים אישיותיים ועמדות שונות. לכן לא ניתן לקבוע כללים זהים לכל המשפחות, אך הפעלת סמכות הורית אפקטיבית על בסיס משא ומתן עם המתבגרים היא חיונית להתפתחות תקינה של המתבגרים בכל משפחה שהיא.

4. הסקת מסקנות:
בעקבות חשיבה מעמיקה לצורך בדיקת הקשר הבין - דורי, תובנותיינו מתמקדות בכך שסגנון ההורות אשר בצילו גדלנו כמתבגרים לא עובר שינוי לרוב , אך לא בהכרח, אלא אם כן ,ההורים בתהליך למידה.
המתבגרים חווים תקופות של אי-שקט וצורך להגדיר מחדש את יחסיהם עם ההורים מצב זה גורם לעימותים רבים כי לנו ההורים יש תחושה שאין ביכולתנו להשפיע. קשה לנו להתמודד עם שינויים אלו ובעקבות כך מרגישים פגועים וחסרי אונים.
לאור הגישות המתוארות וכן לאור הניסיון היומיומי עם ילדנו המתבגרים ניתן בהחלט להגיע למסקנה די חדה החותרת להתקרבות לסגנון ההורות הסמכותי היות וחשוב בתקופה זו לשתף פעולה, לתת תחושת בטחון ולהעניק יכולת לסמוך מחד, ומאידך לא לפחד להציב גבולות ברורים .
הצבת גבולות רבים ונוקשים מידי יכולה להוביל את מערכת היחסים למבוי סתום המתבטאת בתסכול, תוקפנות, האשמה, ביקורת, שיפוטיות, הטפות וכוי.
על מנת להתמודד באופן יעיל עם קונפליקטים פוטנציאליים יש לנסות לאמץ גישה גמישה יותר ולהתאים את הגבולות החדשים לצרכי הילדים המתבגרים ולצרכנו כהורים לילדים מתבגרים.
בדרך זו ניתן יהיה להגיע עם ילדנו אל דיאלוג פורה ובריא המושתת על הבנה, אמפתיה ואמון.

"הורים שחושבים שהילד שלהם קטן ולא מבין כלום, כשהילד יגדל הוא יאמר להם אני גדול ואתם לא מבינים כלום".
- הרב שלמה קרליבך